הים כאן לא נשפך, הוא נבנה. שכבה על שכבה של טורקיז ולבן, עבות מספיק כדי להטיל צל. החול נמשך בפסים של ורוד וקרם עד סוכת המציל. גל אחד נשבר, והבא כבר בדרך. מתחת למטרייה, מישהו הפסיק לספור.
♪ שורה משיר
תחת שמי ים התיכון, עושה ירח הפוגה, ומתקפל. “דאגות” אומר לי איש עם מכחול, ומצייר אותך דומה, או לא, או כן.